רצח רבין הוא ללא ספק נקודת מפנה בחייה של המדינה שלנו.
מראשית הקמתה, ומראשית תקומת עמינו, אנו מלאים במחלוקות.
אמנם מחלוקות היא לא בהכרח שלילית, אך כשלא מנהלים אותה נכון היא עלולה להוביל לשנאה והסתה.
רבים מאזרחי המדינה לא תמכו במעשיו של רבין, וגם כיום רבים מאתנו אינם תומכים בדרכו ולא רואים בו כאיש "בעל מורשת", אך אין עוררין על כך שהרצח איננו לגיטימי בשום צורה.
רצח איננו יכול להשתלב בשיח ציבורי במדינה דמוקרטית לעולם, וזה המסר העיקרי של רצח רבין.
מי זה שמעון שבס?
בדרך כלל האנשים שזוכרים אותם הם אלו שהיו בעמדות המפתח, ואת אלו שליוו אותם ולא עשו עבודה פחות חשובה – לא זוכרים. זה טבעו של האדם, מי שלא עוסק בלימוד היסטוריה ידע לציין את השמות המרכזיים, אבל את רוב ההיסטוריה הוא ישכח. שמעון שבס היה דמות מרכזית בזמן שרבין היה ראש ממשלה – הוא היה עוזר שר הביטחון, מנכ"ל משרד ראש הממשלה והעוזר האישי של רבין. למעשה הוא ליווה את רבים במשך 12 שנים.
מה שם הספר ובמה הוא עוסק?
שם הספר של שמעון שבס הוא "חבר". שמעון שבס לא מתיימר לכתוב ספר היסטורי מדויק ומקיף, אלא אוטוביוגרפיה על חייו ועל הדמות ששימשה לו השראה – רבין. כמו כן, הספר מהווה עבורו מעין כתב אישום כלפי מספר גורמים ציבוריים – אנשי מפתח בציונות הדתית שלא מנעו את ההסתה, הפרקליטות ועוד.
מתי פורסם הספר?
שמעון שבס מעיד כי הרעיון לכתוב ספר צץ במוחו כבר לפני 25 שנה, אך הספר יצא לעולם רק לאחרונה. נדמה שהספר לא יהיה רלוונטי לדור שלנו – הרי רצח רבין היה מזמן. אבל להיפך, היום יותר מבכל זמן עוסקים בשאלות שהספר מציב – איך לנהל מדינה? איך מנהיג צריך להיות? מה המדינה שלנו צריכה? מהם סדרי העדיפויות של העם שלנו? וכיוצא בזה.
האם הספר יכול לעניין רק את מי שתומך ברבין?
מי שרוצה ללמוד ולהחכים לא צריך לשמוע רק את דבריהם של מי שמחזיקים בעמדותיו, אלא עליו לצאת מחוץ לאזור הנוחות שלו ולהעז לשמוע קולות נוספים. גם אם אינכם נמנים עם תומכי רבין, כמו רבים מאזרחי המדינה, אתם תוכלו לקבל נקודות למחשבה מהספר ולצלול לתוך סיפור מעניין שיכול לתת לכם השראה או ללמד אתכם משהו שלא ידעתם.
סיכום
הספר החדש של שמעון שבס "חבר" יכול לדבר אל כל שכבות החברה. מצד אחד הוא מגולל סיפור אישי ונוגע ללב, ומצד שני הוא מביא לידי ביטוי את הסיפור הלאומי של כולנו, שממנו נובעות שאלות מהותיות לגבי עתיד המדינה. שמעון שבס נותן לכולנו הצצה לעולמו הפרטי, ובכך מחזיר אותנו להדהוד פנימי באשר לתפקיד שלנו כאזרחים.
